פלפלים אדומים קלויים – טעם איטלקי של שמש וקיץ רוטב פלפלם אדומים במטבח האיטלקי, פלפלים אדומים קלויים (Peperoni Arrostiti) הם מאכל פשוט, ביתי ומלא טעם. קליית הפלפל מעניקה לו מתיקות טבעית וארומה מעושנת עדינה, והוא מוגש לרוב כמנה צדדית או אנטיפסטי. באזורים כמו סיציליה וקלבריה נהוג לקלף את הפלפל לאחר הקלייה ולרסק אותו עם שמן זית, שום, ועשבי תיבול – תיבול שמדגיש את הפשטות והטריות שמאפיינות את המטבח האיטלקי האותנטי. אם אתם אוהבים גיוון, המתכון הזה הוא בשבילכם, מתיקות הפלפל אדום הקלוי , בשילוב מליחות מעודנת מהפרמז'אן, נגיעות של שום ושמן זית איכותי. מושלם כרוטב או כממרח על לחם קלוי. מדוע תאהבו את המתכון הזה פשטות - פשוט וטעים. אינו מצריך עבודה רבה. רוב הזמן הוא קליית הפלפלים בתנור. טעם - כמו בקליית ירקות אחרים כאשר מתבצע קרמול של הירקות, גם כאן, קליית הפלפלים מעצימה את המתיקות שבהם. התאמה - רוצים את הרוטב יותר חריף ? יותר מלוח? אין בעיה. נגישות חומרי גלם - מספר מצרכים בסיסיים הנמצאים בכל חנות ויש לכם סלט. החומרים להכנת הרוטב: 2 פלפלים אדומים בגודל בינוני שן שום 50 גרם גבינת פרמז'אן מגורדת 10 עלי בזיליקום 1/2 כפית מלח 3 כפות שמן זית הכנת הרוטב: שוטפים את הפלפלים ומניחים בתבנית ב toster over או בתנור רגיל , צולים את הפלפלים, הקפידו לסובב את הפלפלים במהלך הצלייה על מנת להחימם מכל הצדדים. מוציאים את הפלפלים ועוטפים אותם בשקית/מגבת למשך 10-15 דקות. פעולה זאת מרככת את הפלפלים ומקלה על קילוף הקליפה בהמשך. מפרידים את הקליפה "השחורה" ומוציאים את הגרעינים שבפלפלים. מעבירים לקערת הבלנדר/מיקסר מוט , מוסיפים את הגבינה, השום, הבזיליקום, המלח ושמן הזית טוחנים לקבלת מרקם אחיד טועמים ומוסיפים תיבון בהתאם לצורך. אהבתם את המתכון ? אשמח לשמוע מכם בתגובות

תערובת תבלינים איטלקית תערובת תבלינים איטלקית - כפי שאנו מכירים אותה, תערובת של צמחי תבלין, נמכרת בצנצנות בסופרמרקטים רבים, היא בעצם המצאה אמריקאית. לא משהו מסורתי באיטליה. בשלנים באיטליה מתבלים כל תבשיל בהתאם למחוז בו הם מבשלים ובהתאם למחוז ממנו מגיעה המנה. בביקור האחרון שלי באיטליה ראיתי תערובות רבות כאלה אך נראה כי הן מיועדות בעיקר לתיירים. מחוץ לאיטליה - תערובת התיבול האיטלקי נוצרה בארצות הברית על מנת לתת לבשלנים הביתיים טעם איטלקי כללי.. התערובת מכילה לרוב- בזיליקום אורגנו רוזמרין טימין אזוב לעיתים מרווה או פטרוזיליה. בקיצור, תערובת התבלינים נפוצה מחוץ לאיטליה וכמעט ולא נעשה בה שימוש באיטליה עצמה. ולמי שרוצה להכין את תערובת התבלינים- מערבבים: 2 כפות אורגנו יבש כף בזיליקום יבש כף טימין יבש כף רוזמרין יבש כף אזוב יבש ניתן להוסיף : 1/2 כפית אבקת שום או פתיתי פלפל צ'ילי הוראות: מועכים את הרוזמרין ומערבבים עם יתרת התבלינים. מעבירים לכלי סגור ושומרים הרחק מחום ומאור. לקבלת תוצאות מירביות, לשימוש עד 6 חודשים. כיצד משתמשים בתערובת התבלינים: מוסיפים 1-2 כפיות לרוטב עגבניות או רוטב פיצה. מפזרים מעל ירקות או תפוחי אדמה לפני האפיה. מערבבים בשמן זית לטבילץ לחם או מרינדה לתבשילים למריחה על בשרים לפני הצלייה

פסטה אל פורנו (pasta al forno - baked pasta) – מאפה פסטה ברוטב קרמי של עגבניות, בשר וגבינה.. מנה של אוכל מנחם, מנה המעניקה תחושה של בית ברגע שהיא יוצאת מהתנור, שובע וסיפוק, זיכרונות ילדות למשפחה ולאירועים נעימים, לפסטה אל פורנו יש מספר רב של גרסאותגרסאות המשתנות ממחוז למחוז ואפילו מבית לבית, מסבתא איטלקיה אחת לשניה. זאת המנה המזוהה עם ארוחת סוף השבוע שנועדה להשביע משפחה שלמה. אוכל שפשוט להכינו מה שהופך אותו למתאים גם כשאין כוח או זמן להשקיע המטבח. מתכון קל וטעים. במתכון הזה אראה לכם צעד אחר צעד כיצד להכין את המנה האיטלקית הקלאסית הזאת. מקורה של המנה- רעיון אפיית הפסטה לוקח אותנו אחרונית לתקופת הרנסנס כאשר מנת פסטה אפויה היתה מוגשת בנשפים בדרום איטליה.. במהלך השנים נעשתה המנה קלה יותר להכנה בגירסה משפחתית וידידותית. פסטה אל פורנו במחוזות איטליה - סיציליה ודרום איטלה - מקובל להשתמש בפסטה בצורת טבעות, רוטב ראגו, אפונה וביצים קשות. נאפולי - פסטת זיטי (צינוורות קרים) מנה המקובלת בכינוסים משפחתיים ובחגים. .הרוטב מבושל בבישול איטי ומתווספים אליו גבינות ריקוטה, מוצארלה ופרמז'אן. צפוןן איטליה - מזכירה המנה את הלזניה בה מוסיפים למאפה רוטב בשמל. מנה זאת היא לא סתם מנת פסטה אפויה, זוהי חגיגה משפחתית סביב השולחן . להכנת המתכון: 500 גרם פסטה זיטי (צינורות קצרים) כף שמן זית ½  בצל קצוץ 400 גרם נקניקיות צמחוניות (בגרסה האיטלקית 225 גרם בשר טחון ו- 170 גרם נקניקיות) מיכל עגבניות קצוצות* כפית מלח ½ כפית פלפל 250 גרם גבינת מוצרלה** 60 גרם גבינת פרמז'אן/ פקורינו רומנו***   הוראות הכנה: מוסיפים את השמן והבצל למחבת ומטגנים עד להזהבה קלה של הבצל מוסיפים את הנקניקיותומטגנים עד להשחמתן. מוסיפים את העגבניות המרוסקות. מתבלים במלח ופלפל ומבשלים מכוסה למחצה כ- 15 דקות. מבשלים את הפסטה במי מלח.**** מוסיפים את הפסטה והגבינות המגורדות למחבת עם הרוטב והנקניקיות. שומרים כוס מהגבינות) מוסיפים גם מעט ממי הבישול לרוטב. מעבירים לתבנית אפיה ומפזרים מעל את כוס הגבינות שנשמרו. אופים בחום של 180 מעלות במשך 25 דקות.   רוצים מנה קצת יותר מתובלת ? מוסיפים פתיתי פלפל צ'ילי לתערובת אני משתמשמת במיכל עגבניות קצוצות של מוטי. לאחר ריקון המיכל לתערובת במחבת, אני שוטפת עם מעט מים ומוסיפה לתערובת . **עדיפות למוצרלה מחלב בופלו, אם לא השגתם כדור מוצרלה, קנו מוצרלה הניתנת לגירוד. ***גם את הגבינה הזאת מומלץ לגרד בבית. אם ניתן לבדוק, תקופת עישון של גבינת פרמז'אן של שנתיים לפחות **** בשלו את הפסטה מעט פחות ממידת האכילה מכיוון שהיא תמשיך להתבשל בזמן האפיה. ניתן להכין את המנה מראש  (ללא האפיה)ולשומרה במקרר עד ל- 24 שעות טרם ההגשה. להוציא מהמקרר כחצי שעה לפני האפיה. מקובל להגיש את המנה לצד סלט קפרזה , סלט ירוק, זוקיני מטוגנים מושרים בחומף נענע ושום. הכנתם את המתכון ? אשמח לחוות דעת בתגובות.

Torta di mele רקע לעוגת התפוחים עוגת תפוחי עץ או כפי שהיא נקראת באיטלקית "Torta di mele" . בניגוד לעוגות שכבות, , עוגה זאת פשוטה ובעלת מרקם מעט מחוספס. . האיטלקים נוהגים לאכול אותה לצד קפה או תה ולעיתים גם לארוחת הבוקר. עוגה המכונה "עוגת המטבח של סבתא" לכל משפחה יש את הגרסה שלה. לעיתים מוסיפים לעוגה גרידת לימון , לעיתים יוגורט , חלב או חמאה לקבלת תוספת רכות.. במחוז Trento -Alto , מחוז הידוע בגידול תפוחי העץ ומספק כ- 75% מהתפוחים באיטליה, , ניתן למצוא השפעה גרמנית שתכלול לעיתים קינמון ו/או אגוזים.. עוגת התפוחים הזאת מכילה תפוחים עץ חתוכים לחתיכות קטנות מה שנותן לה מרקם לך.. הטען המתוק שלה מגיע בחלקו מתפוחי העץ ולכן כמות הסוכר כאן קטנה יחסית. העוגה מוגשת לרוב ללא תוספות כאשר מפזרים מעל מעט אבקת סוכר.. המצרכים להכנת העוגה: 220 גרם קמח 2 כפיות אבקת אפיה 3/4 כוס סוכר 115 גרם חמאה קרה קורט מלח 2 ביצים 2/3 כוס יוגורט כפית תמצית וניל (תלוי באיכות הוניל שברשותכם*) גרידת לימון 4 תפוחים ( 3 למלית ואחד לקישוט) אבקת סוכר מאחדים את החומרים היבשים מוסיפים את החמאה ומעבדים לקבלת בצק פירורי מוסיפים בהדרגה את הביצים מוסיפים את היוגורט, גרידת הלימון והוניל מערבבים את התערובת עם שלושה תפוחים חתוכים מעטרים ואופים תהליך הכנת העוגה: מחממים תנור לחום שך 180 מעלות משמנים תבנית אפיה. חותכים 3 תפוחים לקוביות את התפוח הרביעי פורסים לפרוסות דקות. בקערת מיקסר מאחדים את החומריים היבשים - קמח, אבקת אפיה , קורט מלח , סוכר מוסיפים את החמאה ומעבדים לקבלת בצק פרורי. מוסיפים את הביצים והיוגורט בהדרגה לתערובת הקמח לבסוף מוסיפים את גרידת הלימון ותמצית הוניל. מוסיפים את קוביות תפוחי העץ ומעבירים לתבנית. מסדרים את פרוסות התפוח הנותר מעל העוגה ואופים על להשחמה קלה של תפוחי העץ . מוציאים מהתנור כאשר קיסם יוצא יבש מהעוגה. טיפים והמלצות *תמצית וניל - הכמות בה תשתמשו תלויה באיכות התמצית. הבקבוקונים הנמכרים ברשתות, לרוב רשום עליהם "תמצית בטעם וניל. שימו לב למרכיבים, קראו את האותיות הקטנות. תמצית וניל איכותית נמכרת לרוב בחנויות המתמחות בחומרי גלם לאפיה ומחירה יקר יחסית לתמציות הפחות איכותיות. **רוצים שדרוג? חממו את העוגה והגישו עם כדור גלידה וניל לצידה.

כיצד הגעתי למנת הפסטה והפטריות באחד מימי יולי החמים, בעת ביקור באיטליה, יצאתי לארוחת ערב בשכונת מונטי העתיקה הסמוכה לקוליסיאוום., הסתובבתי בין סמטאות ציוריות ובחרתי באופן אקראי לחלוטין באחת המסעדות. שבשכונה . הזמנתי פסטת פטוצ'יני ברוטב פטריות. הטעם? בלתי נשכח. טעם שגרם לי ל התחכות אחרי מתכוני רטבים עם פטרייות. גיליתי שהסוד טמון בפטריות היבשות – חומר גלם אהוב ואצילי במטבח האיטלקי. פטריות אלו, שנקטפו בשיא העונה ויובשו בקפידה, שומרים על טעמן האותנטי, אך עם ריכוז טעמים ועומק שלא ניתן להשיג מפטריות טריות בלבד. את הפטריות היבשות מצאתי בשווקים ברחבי רומא ועל כל מדף בסופר המקומי. קניתי כמה שקיות וכאן בארץ התחלתי את המחקר שלי. המיוחד בפטריות יבשות פטריות יבשות, כמו פורצ’יני (Porcini) , שיטאקה , קנטרל  ועוד, הן למעשה פטריות טריות שנקטפו בשיא העונה, נוקו ויובשו באוויר חופשי, בתנורים ייעודיים או בשמש. תהליך הייבוש מסלק את רוב המים, אבל משמר ומרכז את טעמי הפטרייה  פי כמה , התוצאה היא חומר גלם עז ארומה, בעל עומק טעמים “אומאמי” שקשה להשיג מפטריות טריות בלבד. למה משתמשים בהן? שמירה על הארומה והטעם  – הייבוש מפתח טעמי אגוזים, אדמה ויער. זמינות כל השנה  – אין תלות בעונת קטיף, אפשר לבשל עם פטריות פורצ’יני גם באמצע הקיץ. אחסון נוח  – הן קלות, לא תופסות הרבה מקום, ואינן מתקלקלות במהירות. עומק טעמים ברטבים ומרקים  – במיוחד במטבח האיטלקי, שבו מוסיפים אותן לריזוטו, פסטות, נזידים ורוטבי בשר. איך משתמשים בהן? השריה במים חמים  – לפני הבישול משרים את הפטריות 15–30 דקות. המים הספוגים בטעמים משמשים כ”ציר” טבעי שאסור לשפוך. שילוב עם פטריות טריות  – השילוב בין הטריות לריכוזיות של היבשות יוצר עומק טעמים עשיר. טחינה לאבקה  – פטריות יבשות טחונות מוסיפות טעם "אומאמי" למאפים, לחמים ותערובות תיבול. הפטריות במטבח האיטלקי הפטריות היבשות – במיוחד הפורצ’יני – הן אוצר קולינרי אמיתי. הן נחשבות מרכיב קלאסי ב פסטות שמנת , ריזוטו אל פונגי , ראגו בולונז  וגם ברטבים פשוטים על בסיס חמאה ושום. באיטליה תמצאי אותן כמעט בכל חנות – החל משקיות קטנות בשוק ועד קופסאות מעוצבות בבוטיקים קולינריים. מתכון לרוטב פטריות : המרכיבים לרוטב פטריות (ל־4 מנות):🍄 300 גרם פסטת פטוצ'יני (טרייה או יבשה) 20 גרם פטריות פורצ’יני יבשות 200 גרם פטריות שמפיניון/פורטובלו טריות קצוצות 2 כפות שמן זית 2 כפות חמאה 1 בצל קטן קצוץ דק 2 שיני שום כתושות ½ כוס יין לבן יבש 1/2 כוס שמנת מתוקה (לבישול) ½ כוס פרמזן מגוררת מלח ופלפל שחור טחון טרי פטרוזיליה קצוצה לקישוט אופן הכנה הרוטב : השריית הפטריות היבשות  – משרים את הפורצ’יני בכוס מים חמים 20–30 דקות. מסננים, שומרים את מי ההשריה, וקוצצים גס את הפטריות . הכנת הרוטב  – בסיר רחב, מחממים שמן זית וחמאה. מוסיפים בצל ומטגנים עד שהוא רך ושקוף.* הוספת הפטריות  – מוסיפים את הפטריות הטריות והשום ומטגנים 5 דקות עד שהן משחימות מעט. מוסיפים את הפורצ’יני הקצוצות ומבשלים עוד 2 דקות. יין ונוזלים  – יוצקים את היין הלבן, מבשלים 1–2 דקות עד שהאלכוהול מתאדה. מוסיפים 3–4 כפות ממי ההשריה של הפטריות (מסוננים היטב) ומערבבים. שמנת וסיום הרוטב  – מוסיפים את השמנת, מתבלים במלח ופלפל, ומבשלים על אש בינונית עד שהרוטב מסמיך מעט. חיבור המנה  – מוסיפים את הפסטה המבושלת לרוטב, מערבבים היטב. אם הרוטב סמיך מדי, מוסיפים מעט ממי בישול הפסטה ששמרנו. הגשה  – מפזרים פרמזן מעל, מקשטים בפטרוזיליה ומגישים מיד. טיפים והמלצות : *טיגון בחמאה ושמן זית מאפשר את הארומה של שניהם ומונע את שריפת החמאה.

בטיול האחרון שלי באיטליה, עת שוטטתי בין סמטאות ציוריות בכפרי הדולומיטים, מצאתי את עצמי נמשכת למשקה כתום ובוהק שהוגש בכוס מצופה טיפות לחות – אפרול שפריץ. זה היה רגע קטן של קסם איטלקי, שחרוט אצלי עד היום. במאמר הזה אני לוקחת אתכם למסע בין טעמים, זיכרונות וניחוחות – נצלול יחד לסיפורו של אחד הקוקטיילים האהובים באיטליה, נגלה מה עומד מאחוריו, איך נולד, ממה הוא עשוי – ואיך אפשר לשחזר את הקסם הזה גם בבית. העונה, עונת האביב, מזג אוויר מושלם לטיול, השדות מוריקים והפריחה נראית מכל עבר. במשך שבועיים טיילתי בין ההרים והעמקים של אזור הדולומיטים. בכל כפר קטן שעברתי עצרתי לרגע – לרוב בבית קפה מקומי, כזה שבו הריח של קפה טרי משתלב עם מאפים חמימים וחיוכים איטלקיים אמיתיים. באחד מאותם בתי קפה, בעיירה קטנה ושלווה, באמצעו של יום, נכנסתי לבית קפה. תפס את עיני גבר מקומי שישב לבדו בפינה. בידו אחז כוס עם משקה בצבע כתום עז, הבועות המרצדות על הדפנות והלחות שטיפסה על הזכוכית גרמו לי לעצור. לא עמדתי בפיתוי. חייכתי אל המלצר וביקשתי לטעום גם אני מהקסם הזה: אפרול שפריץ . חזרתי ארצה כשזיכרון המשקה לא מש ממני. משהו בשילוב של הצבע, הבועות, קלות האלכוהול והתחושה של חופש איטלקי – לא הרפו. החלטתי שגם כאן, בין השגרה לבין קרני השמש הישראלית, מגיע לי רגע קטן של אפרול שפריץ. לפני שאגש למתכון – כמה מילים על הקוקטייל שהפך לסמל של קיץ ושל תרבות האפריטיבו האיטלקית. כיצד הגיח האפרול שפריץ לאוויר העולם מקורו של השפריץ עצמו במאה ה־19, בתקופה שבה אזור ונטו שבצפון איטליה היה תחת שלטון אוסטרי. החיילים האוסטרים, שלא היו מורגלים ביינות המקומיים החזקים, נהגו להוסיף להם "שפריץ" – התזה קטנה של מים מוגזים – כדי לרכך את הטעם.. האפרול, לעומת זאת, הגיע מאוחר יותר: בשנת 1919, האחים לואיג’י וסילביו ברביירי מפדובה יצרו משקה כתום־מריר על בסיס תפוזים מתוקים ומרים, עשבי תיבול ושורשים, תוך שמירה על מתכון סודי עד היום. בשנות ה־50 מישהו חיבר בין שני הרעיונות – השפריץ המסורתי והאפרול החדש – וכך נולד האפרול שפריץ המוכר לנו היום:, שילוב מנצח של פרוסקו, אפרול ומים מוגזים, שתפס מקום של כבוד בכל שולחן אפריטיבו באיטליה. האפרול שפריץ הוא הרבה יותר מקוקטייל – הוא הזמנה קטנה להרגיש קצת איטליה, גם אם אתם יושבים במרפסת הביתית ולא בכיכר ונציאנית. עם שלושה מרכיבים פשוטים, קצת קרח ופרוסת תפוז, אתם יכולים להרים כוס לחיים ולתת לעצמכם רגע של שמש, שמחה ואוויר חופשי. כי לפעמים, כל מה שצריך זה שלוק אחד כתום כדי להפוך את היום לקצת יותר חגיגי. מתי שותים את האפרול שפריץ ? האפרול שפריץ נחשב לאפריטיף – משקה שמוגש לפני הארוחה – והאיטלקים שותים אותו כמעט בכל הזדמנות . בברים קטנים, בכיכרות הערים, או על המרפסת עם חברים. הקוקטייל מבוסס על שלושה מרכיבים בלבד: אפרול, פרוסקו וסודה, אך הסוד האמיתי שלו טמון באיזון – בין המתיקות והמרירות, בין הפירותיות לרעננות, ובין הפשטות לאווירה שהוא מייצר .המתכון המדויק של האפפרול שמור כסוד מסחרי מאז שהומצא בשנת 1919, אך ידועים כמה מהרכיבים המרכזיים שמרכיבים את טעמו הייחודי: 🧪 המרכיבים הידועים של אפרול: תפוזים מתוקים ומרים  – מעניקים לו את הארומה הפירותית והצבע הכתום שורש ג'נטיאנה (Gentian)  – צמח מר נפוץ בליקרים איטלקיים ריבס (Rhubarb)  – מוסיף עומק חמוץ-מריר קינין  – חומר מר טבעי שמגיע מהקליפה של עץ הכינין תערובת צמחים ועשבי תיבול סודית סוכר אלכוהול  (כ-11%) 11%. המתכון הקלאסי לאפרול שפריץ היחס המסורתי: 3-2-1 3 חלקים פרוסקו  (יין נתזים , רצוי חצי יבש) 2 חלקים אפרול 1 חלק סודה (או מעט יותר, לפי הטעם) קרח פרוסת תפוז לקישוט אופן ההכנה: מלאו כוס גדולה או כוס יין בקרח עד חצי-שלושת רבעי הגובה. מזגו קודם את הפרוסקו, לאחר מכן את האפרול ולבסוף את הסודה. ערבבו בעדינות – שלא לאבד את הבועות. קשטו בפרוסת תפוז או חצי פרוסת תפוז מקופלת על שפת הכוס. 🎉 טיפ לאירוח חגיגי או סדנה: הגשה של אפרול שפריץ יכולה להפוך בקלות לחלק מהחוויה: סדרו את המרכיבים על מגש עם בקבוקים קטנים של פרוסקו, בקבוק אפרול, סודה בכוס מזיגה ופלחי תפוז. תנו לאורחים או משתתפי הסדנה להרכיב לעצמם את הקוקטייל – זו חוויה מהנה, צבעונית ומרעננת. תוכלו להוסיף גם תוספות יצירתיות כמו: נענע, רוזמרין, או מעט מיץ אשכוליות אדומות למי שרוצה טוויסט. מאז אותו יום בכפר האיטלקי, אפרול שפריץ עבורי הוא לא רק קוקטייל – הוא תזכורת. תזכורת לעצור רגע, למזוג לעצמי משהו מרענן, ולחגוג את הפשטות שבחיים. כל לגימה מחזירה אותי לרגע ההוא בהרים, לרוח הקרירה, לחיוך של המלצר, ולתחושת החופש. אז בפעם הבאה שתרצו רגע איטלקי קטן אצלכם בבית – אולי זה בדיוק הזמן לפתוח בקבוק פרוסקו, להוסיף מעט אפרול, ולהרים כוס. לבריאות – או כמו שאומרים באיטליה, Salute!  🍊🥂

ברוסקטה עם פלפלים קלויים ברוסקטה היא לא רק פרוסת לחם קלויה. זו הזמנה לאלתר, לשחק, להשתמש במה שיש – וליצור משהו יפה, צבעוני וטעים.בפוסט הזה אני חולקת את הגרסה שלי, מתוך מה שמצאתי במקרה במטבח. איך הפכה פרוסת לחם קלויה לאחד הסמלים של המטבח האיטלקי הכפרי? לפעמים כל מה שצריך זו פרוסת לחם, קצת ירקות קלויים, גבינה טובה ונגיעה של שמן זית.ברוסקטה היא בדיוק זה – רעיון פשוט שנולד מתוך הצורך לא לבזבז כלום, והפך לקלאסיקה איטלקית.בפוסט הזה אני משתפת אתכם בגרסה הביתית שלי: פלפלים קטנים ממולאים בבייבי מוצרלה ובזיליקום, מונחים על באגט קלוי, והכול מתובל באהבה (ושמן זית). מהי בכלל ברוסקטה? המילה "ברוסקטה" (Bruschetta) מגיעה מהפועל האיטלקי "bruscare" , שפירושו לקלות על האש. מדובר במתאבן כפרי שהתחיל עוד בימי הביניים . איכרים איטלקיים נהגו לקלות פרוסות לחם ישן על גחלים ולשפשף אותן בשום, ואז להזליף שמן זית – הרבה לפני שהיו טוסטרים או אפילו תנורים מודרניים. הברוסקטה הקלאסית מקורה באזור לאציו וטוסקנה, אך כיום אפשר למצוא לה גרסאות רבות בכל רחבי איטליה ולעיתים גם מחוץ לה. הכנת ברוסקטה ניצלתי כמה שאריות שהיו לי בבית, והכנתי מהן משהו שכולו קיץ, צבע ואהבה. עם כל מה שצריך זה באגט, פלפלים קטנים, בייבי מוצרלה וכמה עלי בזיליקום. קולים את הבאגט, מברישים את פרוסות הבאגט ומשפשים עם שן שום ממלאים את ההפלפלים בגבינת בייבי מוצרלה / גבינת עיזים מזלפים שמן זית ומפזרים מעט מלח גרוס צולים בתנור עד להשחמה קלה של הפלפלים מניחים א הפלפלים על פרוסות הבאגט ומגישים. הכנת פלפלים קטנים במלית גבינות

ניוקי ברוטב עגבניות וזוקיני היום קשה לדמיין את המטבח האיטלקי בלי רוטב עגבניות, אבל לא תמיד זה היה כך. מהימים שבהם נחשבה לצמח נוי, ועד להפיכתה ללב הצלחת – העגבנייה עברה דרך ארוכה ומפתיעה. במאמר הזה אני לוקחת אתכם למסע קצר אך מסקרן של העגבנייה באיטליה – ומסיימת ברוטב קייצי של עגבניות וזוקני, צבעוני וקל להכנה, כזה שתשמחו לפגוש בכל צלחת של ניוקי או פסטה. 🍅 איך הפכה העגבנייה למלכת המטבח האיטלקי? כשהעגבנייה נחתה לראשונה באירופה במאה ה-16 לאחר גילוי אמריקה, היא לא התקבלה בתשואות – להפך, האירופים ראו בה צמח נוי מוזר ממשפחת הסולניים, ואפילו חשדו שהיא רעילה. האיטלקים, כמו שאר האירופים, טיפחו את העגבנייה בעציצים לגינה ולמרפסת – לא לסיר. רק במאה ה-18, בדרום איטליה, ובעיקר באזור נאפולי, התחילו לבשל עם עגבניות – בהתחלה ברטבים פשוטים, עם שמן זית, בצל ועשבי תיבול. לאט לאט, "רוטב הפומודורו" (Pomodoro – "תפוח הזהב") הפך מהימור קולינרי למסורת איטלקית של ממש. המהפכה האמיתית הגיעה עם הופעת הפיצה והפסטה ברוטב עגבניות – שתיהן מנות שבלתי אפשרי לדמיין את איטליה בלעדיהן היום. תוך מאתיים שנה בלבד, הפכה העגבנייה למרכיב המזוהה ביותר עם המטבח האיטלקי – למרות שמקורה בכלל במקסיקו ופרו. אם את רוצה תוספת חביבה לסיום: אז בפעם הבאה שאתם אוכלים ניוקי עם עגבניות צבעוניות, תזכרו –לא רק מנה טעימה, אלא גם סיפור של מסע, שינוי וקבלה 🍅🌍 🍅 עגבניות במטבח האיטלקי – מדריך קצר לטעמים ולשימושים המטבח האיטלקי אולי נראה פשוט, אבל מאחורי כל רוטב עומדת בחירה מדויקת של חומרי גלם.והעגבנייה? היא אולי הסמל הכי איטלקי שיש – למרות שמקורה הרחק מכאן. כדי להכין רוטב עשיר, סלט מרענן או אנטיפסטי כמו שצריך – כדאי להכיר את סוגי העגבניות, את טעמיהן ואת מה שהן אוהבות לעשות בסיר או בתנור. 🍅 סן מרצאנו – מלכת הרטבים עגבניות סן מרצאנו בשרנית, מוארכת ומתוקה אידאלית לרטבי פסטה, פיצה וראגו קיימת גם בגרסת שימורים איכותית טיפ:  נסו אותה ברוטב קלאסי לפסטה – רק שמן זית, שום ועלי בזיליקום. 🍅 דטוריני – מתיקות טבעית עגבניות דטוריני קטנה, מבריקה, כמעט בלי חמיצות מושלמת לרטבים מהירים, אפייה קלה, או ככה – חיה מעולה לרוטב לניוקי עם זוקיני – כמו במתכון שלי 😉 🍅 פצ'ינו – שמש קטנה, עסיסית, מתקתקה נהדרת לצלייה, אנטיפסטי, או פשוט בסלט טיפ:  בתנור עם שמן זית וטימין – מתקבלת עגבניית קונפי מושלמת. עגבניות פצ'ינו 🍅 קואור די בו – לב השור עגניות קואור די בו עגבנייה גדולה ורכה במיוחד אידאלית לסלטים כמו קפרזה – לא לבישול טיפ:  שמן זית, בזיליקום ומלח גס – וזהו. 🍅 ריב – העגבנייה למילוי עגבניית ריב ממולאת עגולה, קליפה חזקה מתאימה למילוי באורז, עשבי תיבול או קוסקוס טיפ:  אפייה איטית בתנור עם גבינת פרמזן מעל. 🍅 עגבניות מיובשות (Secchi) מרוכזות בטעם, שיזוף איטלקי מושלם מוסיפות עומק לפסטה, פוקצ'ה, סלטים טיפ:  השרו בשמן זית עם שום ועלים ירוקים – ממרח זריז לפסטה. 🧭 איך לבחור עגבנייה לפי המנה? מנה סוגים מומלצים רוטב איטלקי קלאסי סן מרצאנו, דטוריני רוטב קליל לקיץ דטוריני, פצ'ינו פיצה סן מרצאנו (מרוסקת) סלט טרי קואור די בו, פצ'ינו אפייה / אנטיפסטי פצ'ינו, דטוריני ממולאים ריב טוויסט טעם עז עגבניות מיובשות 🥒 גם לזוקיני מקום של כבוד במטבח האיטלקי הזוקיני (Zucchini) הוא ירק שמזוהה מאוד עם המטבח האיטלקי, אבל סיפורו שונה משל העגבנייה. גם הוא הגיע מאמריקה עם שאר הדלועים (כמו דלעת וקישוא), אך האיטלקים היו אלה שפיתחו ממנו את הזן הקטן, העדין והירוק שאנחנו מכירים היום כ"זוקיני". כמה נקודות מעניינות: המילה "Zucchini" באיטלקית היא קיצור של "zucchina" , שמשמעותה "דלעת קטנה". הזוקיני קיבל מקום של כבוד במטבח האיטלקי – בעיקר בזכות טעמו העדין, קלות הבישול שלו, והיכולת שלו לספוג טעמים מבלי להשתלט. הוא נפוץ מאוד בבישול ביתי: צלוי, מוקפץ, ממולא, או כחלק מרטבים לפסטה – במיוחד בקיץ. גם הפרחים של הזוקיני (fiori di zucca) נחשבים למעדן – ממולאים, מטוגנים או נאכלים טריים. הזן שאנחנו מכירים – הקטן והירוק – פותח דווקא באיטליה. הוא עדין, רענן, ומתאים בדיוק למנות הקיץ הפשוטות שמכבדות את חומרי הגלם.ביחד עם עגבניות השרי, הוא יוצר רוטב שהוא קיץ טהור – כזה שלא צריך יותר מתבלינים טובים וקצת תשומת לב. 🍅🥒 כשהעגבנייה פגשה את הזוקיני אז בצלחת אחת של ניוקי עם עגבניות שרי צבעוניות וזוקיני טרי, מסתתר לא רק טעם של קיץ – אלא גם מסע של טעמים, חציית אוקיינוסים, ומטבח שיודע לאהוב ירקות פשוטים ולעשות איתם קסמים 🌿🍽️ הכנת רוטב עגבניות וזוקיני מתכון לרוטב עגבניות וזוקיני: 60 גרם עגבניות שרי חצויות לאורכן - רצוי בצבעים שונים.* 3 זוקיני חתוכים לקוביות 3 שיני שום חצויוצ לאורכן** שמן זית עלי ריחן/בזיליקום *** מלח , תערובת תבלינים אילטקית מחממים במחבת שמן זית ושיני שום לחצי דקה. מוסיפים את הזוקיני ומטגנים עד להזהבתם מוסיפים את העגבניות ומכסים , הכיסוי מונע את אידוי הנוזלים ומרכך את הרקות. מתבלנים במלח ואם יש אז גם בתערובת התבלינים. מוסיפים את עלי הריחן , מערבבים , מוסיפים את הניוקי המבושל ומגישים. *עגבניות שרי מתוקות יותר מעגבניות רגילות , לכן אני נוהגת להשתמש בהן להכנת רטבים. שימוש בעגבניות צבעוניות מקנה למנה יופי וענין. **הוספת שום לשמן חם תצרוב אותו ותמנע את מיצוי הטעמים. לעומת זאת חימום השום עם השמן יאפשר את פתיחת הטעמים שבשום וישדרג את המנה. ***הוספת עלי הריחן בסוף על מנת לשמור על הארומה של הריחן ולצמצם למינימום את בישולו. הכנתם ? שתפו ותייגו

בישקוטי שוקולד ושקדים 🍪יש עוגיות שאי אפשר לטעות בהן – מהצליל הפריך של הביס הראשון ועד הניחוח שהן מפיצות כשהן יוצאות מהתנור. הבישקוטי, העוגיות האיטלקיות שנאפות פעמיים, הן הרבה יותר מנשנוש מתוק – הן מסורת שלמה שמתחילה בטוסקנה, ממשיכה עם סיפורי סבתות, ונשמרת עד היום בבתים ובבתי קפה בכל רחבי איטליה. בפוסט הזה אשתף אתכם בסיפור שמאחורי העוגיות, בדרך ההכנה שלהן, בטיפים חשובים – וכמובן, גם במתכון קלאסי שתוכלו להכין בבית. מה מקור הבישקוטי? המילה biscotti  באה מלטינית – bis  (פעמיים) ו- coctus  (אפות), כלומר "נאפה פעמיים", וזה בדיוק מה שמייחד את העוגיות האלו – הן נאפות פעמיים כדי להפוך לפריכות ועמידות לאורך זמן. תהליך האפייה הכפולה מאפשר לבישקוטי להיות יבשות אך יציבות, ולכן הן נשמרו היטב ושימשו לאורך ההיסטוריה גם כחטיף למסעות ארוכים – החל מהלגיונות הרומיים ועד ליורדי הים של ימי הביניים. אזור וגרסה קלאסית הגרסה הידועה ביותר היא Cantucci  (או Cantuccini  בגרסה קטנה יותר), שמקורה בטוסקנה ובעיר פראטו. בישקוטי קלאסיים מטוסקנה מכילים שקדים שלמים, ללא חמאה, ולעיתים מוגשים לצד כוס Vin Santo  – יין קינוח איטלקי, אליו טובלים את העוגיות כדי לרכך אותן. עוגייה שהפכה למוסד הבישקוטי קיבלו חיים חדשים במאות האחרונות, עם גרסאות מודרניות שמכילות פירות יבשים, אגוזים מסוגים שונים, תבלינים ולעיתים גם מעט חמאה או שמן לשדרוג המרקם. כיום אפשר למצוא בישקוטי כמעט בכל מאפייה איטלקית, ובכל אזור הם מקבלים אופי משלהם. מתכון להכנת בישקוטי - 4 ביצים גדולות בטמפרטורת החדר כוס ורבע סוכר (250 גרם) 2 כפיות תמצית וניל * 2 כוסות קמח (300 גרם) 1/2 כוס קקאו (60 גרם כפית וחצי אבקת אפיה 1/2 כפית מלח כוס ורבע שקדים קלופים וקצוצים ** כוס שוקולד צ'יפס (150 גרם) שלבי העבודה - מכינים תבנית עם נייר אפיה. מחממים תנור ל- 180 מעלות. מקציפים את הביצים עם הסוכר ותמצית הוניל לקבלת גוון צהוב בהער/לבן. מנפים את הקקאו עם הקמח , אבקת האפיה והמלח מעל נייר אפיה. מעבירים את תערובת הקמח לקעת הביצים ובוחשים. מאחדים את השקדים ופצפוצי השוקולד עם תערובת הביצים והקמח. יוצרים שני גלילי בצק ואופים בחום של 180 מעלות 30 דקות. מוציאים מהתנור ומניחים להתקרר. פורסים לפרוסות ומחזירים לתנור לאפיה קצרה של 10 דקות בחום של 150 מעלות מעבירים לרשת צינון. העוגיות נשמרות היטב ולאורך זמן בכלי סגור. כמות הוניל תלויה באיכות התמצית. אם אתם משתמשים בתמצית איכותית, כזאת הנרכשת בחנויות המתמחות, ניתן לראות מעט מהכמות שבמתכון. ** על מנת לקלוף את השקדים, משרים במים חמים/רותחים , מניחים למים להתקרר ומוסירים את הקליפה. ניסיתם את המתכון ? שתפו ותייגו

לפעמים מתחשק לצאת מהשגרה ולתת לפסטה מראה חגיגי יותר — כזה שמריח כמו שבת בצהריים ומרגיש כמו חיבוק איטלקי חם. במקום להכין את אותה מנת פסטה מבושלת, בחרתי להכין מניקוטי – גלילי פסטה ממולאים במבחר גבינות איכותיות, שנכנסים לתנור ויוצאים ממנו כשכל הטעמים התאחדו ונמסו זה לתוך זה. משמעות השם מניקוטי הוא שרוולים גדולים, ואכן כך נראית הפסטה הזו בדרך כלל. לרוב משתמשים בצינורות פסטה שקצת מזכירים את הקנלוני. איפה נולד המניקוטי ? באופן מעניין, המנה עצמה לא בהכרח קלאסית איטלקית אלא איטלקית-אמריקאית . באיטליה אמנם מכינים פסטות ממולאות בתנור (כמו cannelloni  או pasta al forno ), אך את המונח manicotti  ואת השימוש בגלילים קנויים, רכים או יבשים – רואים בעיקר בקרב מהגרים איטלקיים בארה"ב. לכן, ניתן לומר ש המניקוטי הוא וריאציה אמריקאית על הקנלוני , עם טעמים וסגנון השואבים השראה מהמטבח האיטלקי המסורתי – במיוחד מהאזורים הדרומיים, כמו קמפניה וקלבריה, שם נהוג לשלב גבינות, ריקוטה, מוצרלה ורוטב עגבניות במנות בתנור. 🧀 מרכיבים אופייניים: גבינות: ריקוטה, מוצרלה, פרמזן רוטב: עגבניות, לעיתים ראגו מילוי: לרוב גבינתי, לפעמים עם תרד או בשר הפעם, את הגלילים עצמם רכשתי מוכנים, פשוט כדי להקל על המלאכה , אבל כל היתר – המלית, רוטב העגבניות ותערובת הגבינות – הוכנו בעבודת יד, עם המון אהבה וסבלנות איטלקית אמיתית. כשהמאפה יצא מהתנור, הריח מילא את המטבח, הרוטב בעבע בין הגלילים, וגבינת המוצרלה השחימה בדיוק במידה הנכונה. זו לא עוד פסטה – זו חגיגה של טעמים וניחוחות שאי אפשר לעמוד בפניה. מניקוטי - גלילי פסטה במלית גבינה אפויים ברוטב עגבניות החומרים להכנת המניקוטי: חבילת גלילי פסטה (12-14 גלילים) 3 כוסות רוטב עגבניות - ניתן להשתמש ברוטב מוכן או להכין רוטב ביתי למלית: 2 ביצים גודל בינוני 700 גרם גבינת ריקוטה 2 כוסות גבינת מוצרלה מגורדת (מחולק ל- 2)** כוס פרמז'אן (מחולק ל- 2)** 2 שיני שום כתוש פטרוזיליה קצוצה מלח, פלפל, אגוז מוסקט אופן ההכנה: מחממים את התנור ל- 180 מעלות. מבשלים את גלילי הפסטה , לא בישול מלא , הגלילים יספגו נוזלים בעת האפיה לאחר הבישול שוטפים במים ומניחים בקערה מכינים את המלית - מערבבים את חומרי המלית ומעבירים לשקית זילוף.** מורחים מרוטב העגבניות על תבנית האפיה בעזרת שקית הזילוף ממלאים את גלילי הפסטה ומסדרים בתבנית מפזרים מעל את שארית רוטב העגבנניות. מפזרים על הרוטב גבינת פרמז'אן וגבינת קצ'קבל מכסים באלומיניום ואופים 20 דקות* מסירים את אלומניום ומזירים לתנור לעוד 10 דקות. המאפה טעים במיוחד כשהוא יוצר מהתנור אך ניתן גם לחמם ולהגישו מאוחר יותר. *כיסוי המאפה בנייר האלומיניום מאפשר את התכת הגבינות ובישול הפסטה. החזרת המאפה לתנור ללא האלומיניום מאפשרת את צריבת הגבינות ונותנת מרקם ומראה שובי לב. **את גבינות המוצרלה והפרמז'אן יש לחלק ל- 2. מחצית מוסיפים למלית ומחצית מפזרים מעל לפני ההכנסה לתנור.

השמש יוקדת ואנחנו צמאים לרענון קר ומתוק, גרניטה - קינוח קייצי ומצנן. מבוסס על מקפא ויכול לבוא בטעמים שונים. טעמי קפה , טעמים פרותיים. הפעם בחרתי להתמקד בגרניטה אבטיח. גרניטה אבטיח איך הגעתי להכנת הגרניטה בביקור האחרון שלי באיטליה טעמתי גרניטה אבטיח קרירה ומשובחת — ומאז לא הפסקתי לחשוב עליה. אז כשהטמפרטורות בארץ נוסקות והשווקים מלאים באבטיחים עסיסיים ומתוקים, החלטתי לשחזר את החוויה כאן. כמה מרכיבים פשוטים, ערבוב, הקפאה — ויש לכם קינוח איטלקי שלוקח רגע מהקיץ הלוהט ומקרר את הלב. מתכון מרענן וקליל שמחזיר אותי היישר לסיציליה, רק עם ניחוח מקומי. רקע על סיציליה ותרבות הקינוחים סיציליה, האי הגדול באיטליה, התברכה לא רק בנופים מרהיבים וים כחול אלא גם במטבח עשיר שמשלב השפעות יווניות, ערביות, ספרדיות ונורמניות. הקינוחים הסיציליאניים הם תוצאה של המסע ההיסטורי הזה: עשירים, מתובלים, צבעוניים ומבוססים על חומרי גלם מקומיים כמו פיסטוקים, שקדים, פירות הדר, ריקוטה, ודבש. הגרניטה מגיעה מהאי סיציליה, שם פיתחו אותה כבר בימי הביניים. ההשפעה הערבית באזור הביאה את הרעיון של קרח עם מי ורדים או פירות, מה שהתפתח לאט לאט לגרניטה — קינוח קרח גרוס בטעמים שונים. בעבר, השתמשו בשלג מהרי האטנה כדי להכין את הגרניטה, שהפכה לחלק בלתי נפרד מהתרבות הקולינרית הדרום-איטלקית. בימינו, גרניטה נפוצה בטעמים כמו לימון, קפה, שקדים, תותים — ואפילו אבטיח, בגרסה עונתית קסומה. 🍨 גרניטה מול סורבה – מה ההבדל? שני הקינוחים מבוססים על אותם עקרונות: מיץ או מחית פירות, מים וסוכר. ההבדל המרכזי הוא במרקם ובשיטת ההקפאה: גרניטה  מוקפאת בתבנית שטוחה ומגורדת כל כמה זמן עם מזלג כדי ליצור גבישים. סורבה  מוקפא תוך כדי טריפה, לרוב במכונת גלידה, והתוצאה – מרקם חלק וקטיפתי. הגרניטה היא גרסה פשוטה יותר, אבל לא פחות טעימה – ויש בה משהו גולמי, טבעי, קיצי. 🌸 ומה עוד יש לקינוחים הסיציליאניים להציע? אם תשוטטו ברחובות קטניה, פאלרמו או סירקוזה – תגלו עולם שלם של מתוקים: קנולי  פריך ממולא ריקוטה, קאסאטה  צבעונית עם פירות מסוכרים, ביסקוטי לימון , וכמובן – גרניטה לימון או קפה  שמוגשת לארוחת בוקר עם בריוש חמאה. המטבח הסיציליאני מבוסס על שילובים של פשטות, חומרי גלם מקומיים, והשפעות היסטוריות עשירות.כל קינוח מספר סיפור של מקום, של אקלים, של אנשים. החומרים להכנת גרניטה אבטיח 8 כוסות אבטיח חתוך לקוביות 3/4 כוס סירופ סוכר* מיץ מלימון אחד אופן ההכנה: מאחדים את כל החומרים במעבד מזון . מעבירים את התערובת שהתקבלה לתבנית , מכסים ומניחים במקפיא. מוציאים לאחר כשעתיים ומגרדים בעזרת מזלג. המטרה לקבל מרקם של קרח גרוס. מחזירים למקפיא וחוזרים על הפעולה מספר פעמים עד שהכל קופא במרקם הרצוי. הכנת גרניטה אבטיח *סירופ סוכר - מחממים בסיר קטן 1/4 כוס סוכר ו- 1/2 כוס מים עד להמסת הסוכר. אין צורך להרתיח. 💡 טוויסטים מרעננים לגרניטה אבטיח: רוצים לרענן עוד קצת את הקלאסיקה? הנה כמה רעיונות: נענע טרייה קצוצה  – מוסיפה רעננות מדויקת שמאזנת את המתיקות. בזיליקום קטן־עלים (בזיליקום לימוני)  – מעניק ארומה עדינה, כמעט פרחונית. מעט גרידת ליים  או לימון  – מחזקת את הרעננות, ומחדדת את הטעמים. קוביות קטנות של מלון  – תוספת מרקם וטעם שמשתלבת נפלא עם אבטיח. כפית ליקר קמפרי או אפרול  – למבוגרים בלבד 😉, מוסיף עומק ועקיצה מרירה-מתוקה. מלח ים גס מעל  ממש לפני ההגשה – מדגיש את המתיקות, בדיוק כמו בשוקולד איכותי. 💭 לסיום גרניטה אבטיח היא בשבילי הרבה יותר מקינוח — היא זיכרון מתוק מטיול, רגע של שקט באמצע יום חם, מחווה קטנה לתרבות שכולה תשוקה לטעמים. המטבח האיטלקי לימד אותי שאין צורך במורכבות כדי לרגש — רק בטעמים טובים, חומרי גלם עונתיים, וכמה דקות של תשומת לב. אז בפעם הבאה שיתחשק לכם משהו מתוק ולא כבד, כזה שמקרר את הגוף ומשמח את הלב — תנו צ'אנס לגרניטה. היא פשוטה, יפה, ומלאת נשמה 🍉

עוגיות שקדים - Paste di Mandorla עוגיות שקדים קלות להכנה, ללא גלוטן וללא לקטוז. עוגיות המביאות את המסורת הסיציליאנית לשולחן. מבט למסורת השקדים הקסומה של  סיציליאנית סיפור מאפי השקדים בסיציליה מתחיל בתקופת ימי הביניים, עת שלטו המוסלמים באי ההשפעה הערבית הביאה את עצי השקדים לאי.  האדמה הפוריה והאקלים השפיעו לטובה על גידולם של עצי השקדים והפכו אותם לאחד מסמלי המקום עד עצם היום הזה. המוסלמים הביאו לאי גם את הטכניקה בה מצרפים סוכר ושקדים מה שהפך ברבות השנים למרציפן. במאה ה- 11 הלך מנזר בפלורמה צעד קדימה ולקחת את "משחת השקדים" לגבהים חדשים. הנזירים במנזר יצרו צורות וקישוטים חדשים , ובכך היוו את הרנסנס הקולינרי של סיציליה. מאז הפכה תעשיית ממתקי השקדים לנחלת הכלל באי כאשר כל עיר וכפר מוסיפים לממתק את הייחוד שלהם. תעשייה שהפכה את ממתקי השקדים לסמל של סיצליה. כמי שאוהבת את המטבח האיטלקי על שלל רבדיו – מהפסטה ועד המאפים – החלטתי להכין את העוגיות האהובות בשתי גרסאות:🍒  עוגיות זילוף עדינות, רכות ונימוחות, עם דובדבן אדום במרכז. 🌰  ועוגיות בצורת כדור, שבתוכן מתחבאת ריבת תות ביתית ופרורי פיסטוק, שילוב קלאסי של טעמים וצבעים מהדרום האיטלקי. העוגיות האלו מלאות ניחוח של הדרים, מרקם שמזכיר מרציפן, ומתיקות מאוזנת שמושלמת לצד אספרסו קטן. מתכון להכנת עוגיות שקדים: 250 גרם קמח שקדים 150 גרם אבקת סוכר 2 חלבונים מביצים גדלות תמצית וניל גרידת תפוז ולימון   לעיטור: דובדבנים, ריבה, שבבי פיסטוק   אופן ההכנה: מכינים תבנית עם נייר אפיה       מנפים את אבקת הסוכר לתוך קערה. הניפוי נועד למנוע יצירת גושים.   מוסיפים קמח השקדים, את הוניל וגרידת הפרי (תפוז/לימון לבחירתכם) לא משתמשים בגרידה מכל הפרי, המטרה לתת קצת ניחוח.   בקערה נפרדת מקציפים את החלבונים     מוסיפים את המרנג (קצף הלבונים) לחומרים שבקערה ויוצאים את הבצק    ובכל כדור יוצרים בעזרת האצבע שקע קטן. את מחצית הבצק הנותרת מזלפים לתבנית אפיה בצורת עיגול ומניחים דובדבן במרכז.      טיפ חשוב     לאחר יצירת העוגיות, מעבירים את המגש למקרר לחצי שעה לפחות. קרור העוגיות ישמור על צורתן העגלגלה בזמן האפיה.       לפני הוצאת העוגיות מהמקרר, חממו תנור אפיה ל- 180 מעלות אפיה בין 10-15 דקות. הכנת עוגיות שקדים אם אתם אוהבים מטבח כפרי, מתכונים מסורתיים וטעמים שמספרים סיפור – אתם חייבים לנסות את העוגיות האלו!📝 רוצים את המתכון המלא? לחצו על הקישור בביוגרפיה או שמרו את הפוסט 💛📸  איזו גרסה אתם הייתם בוחרים – דובדבן או ריבה?